<h1>ראבי"ה סימן אלף נ"ח</h1>
<h2>דף כז.</h2>
וקיימא לן דמתרפאין מהן כל דבר שאין בו סכנה אפילו אם אינו מומחה לרבים, ומיהו קצת בקי ברפואות, אבל דבר שיש בו סכנה אי מומחה לרבים הוא מתרפאין ממנו, דלא מרע נפשיה כדאמרינן לקמן בפירקין [ל"ד ע"ב] גבי מורייס אומן וחילק אומן, ותניא [ל"ט ע"ב] אין לוקחין יין ומורייס וחילתת אלא מן המומחה, והכי נמי אמרינן בסוף פירקין [מ' ע"א] גבי קרבי דגים, וכדאמרינן [חולין קי"א ע"ב] ליטעמיה קפילא ארמאה, והכי פי' אמר רב יהודה אפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו, לא מיבעיא דבר שאין צריך אומנות ומזיק קצת אלא אפילו ריבדא דכוסילתא שמזיק בפחות כיון שאין צריך אומנות אין מתרפאין מהן שאם יקלקלנה אינו מאבד חשיבותו בכך שיאמרו מזל רע גרים, אבל בדבר שצריך אומנות לא מרע שיאמרו אפילו בדבר שאין בו סכנה אינו בקי בו. והיינו דא"ר יוחנן [כ"ז ע"ב] כל מכה שאין מחללין עליה את השבת מתרפאין מהן, ולא פליגי ר' יהודה ור' יוחנן, דאי פליגי אדפריך ליה מרב יהודה [לסייעיה] מדר' יוחנן. אבל (דם) [דבר] סכנה אין מתרפאין מהן כי לא יאבד חשיבותו בכך, שדווקא מומחה לרבים בקי בכך, הילכך אין מתרפאין אלא ממומחה לרבים. ומכה של חלל שהיא מן השפה ולפנים, (אגבי) [או גב] יד או גב(י ה)רגל אין מתרפאין ממי שאינו מומחה. ובפרק שמנה שרצים הרחבתי לפרש בספר זה [סימן ר"מ]. ואי אדם חשוב הוא שדואג הגוי ממנו מתרפאין מהן [כ"ח ע"א]. אי נמי אם החולה רופא מומחה הוא מתרפאין מהן.
והילכתא כרבנן דברה"ר מסתפרין מהן אבל לא בינו לבינו. ואם רואה במראה מותר דמיחזי כאדם חשוב ודואג ממנו. וגוי המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו ג' אצבעות לכל רוח שומט את ידו.
